התערוכה העולמית הבינלאומית הראשונה שהתקיימה בעולם היתה ב-1851 בלונדון. הרעיון לתערוכה היה של הנסיך אלברט, בנה של המלכה ויקטוריה, והנושא: ״תערוכה גדולה של יצירות התעשייה של כל האומות״.
מאז התערוכה ההיא בלונדון, עולם התערוכות עבר תהליכים של התפתחות גדולה, ואם בתחילה הן התמקדו בהישגים תעשייתיים, ולאחר מכן היוו מקום למפגש תרבויות, היום התערוכות בעיקר עסוקות במיתוג המדינות המציגות.
תערוכות האקספו נערכות אחת לחמש שנים, כשבין לבין – אסור לאף מדינה לקיים תערוכה בינלאומית בהיקף דומה.
למרות שהאקספו עוסקת בעיקר במיתוג של המדינות (192 מדינות הציגו בדובאי – מתוך 193 מדינות שקיימות בעולם בסך הכל), בכל תערוכה נבחר נושא מרכזי שמוביל את התוכן, אבל הנושא אינו ממש מחייב, וכל מדינה עושה מה שבא לה – כאשר היא מקפידה ששם הנושא יופיע גם הוא בתערוכה.
הנושא השנה היה אגב – יחד לעתיד טוב יותר, או משהו בסגנון.
ביתני המדינות, או כפי שניתן לכנות אותם – מרכזי המבקרים, הם תצוגת תכלית של מונומנטים אדריכליים איקוניים, שנועדו להותיר רושם על המבקרים.
אגב, מגדל אייפל בפריז היה מבנה שהוקם באופן זמני עבור תערוכה עולמית ב-1889 – אבל בגלל ההצלחה והייחודיות שלו, הוא לא פורק בתום התערוכה.
ונחזור למרכז המבקרים של UK - או פשוט אנגליה. הביתן מעוצב בצורה בלתי נשכחת ובאופן לא פרקטי בעליל. המבנה החיצוני יוצר ציפייה לחוויה מיוחדת, אך הביקור בתוכו יוצר אכזבה קשה, במיוחד אם זחלת בתור לכניסה למבנה.
לאחר טיפוס איטי במעלה הנחש המפותל, שאמנם משלב פה ושם לוחות עם מידע או אקווריומים מעוצבים שבהם פריטים שונים, אתה מגיע לכניסה העליונה למבנה. לאחר תדרוך לא קצר של דייל אנגלי, כל מבקר עומד בתור לגישה לאייפד קטן, ובו הוא ממלא פרטים אישיים בסיסיים, וכותב מילה אחת בלבד שאותה הוא רוצה לשגר לחלל. לאחר עיבוד מחשב קצר בו מוודאים שלא נכתבו מילים שאינן ראויות להיכתב, המילה שלך תוקרן על אחת מתוך 122 (אם לא פספסתי בספירה..) הצלעות שבחזית המבנה. הדיילים מספרים לך שכל המילים אכן ישוגרו לחלל. לא הייתי סגור בדיוק על איך ומתי, אבל זו לא היתה הבעיה.
וזהו! זה כל הסיפור. אתה מסיים לכתוב את המילה שלך על האייפד, יורד במדרגות ואתה בחוץ. זאת אנגליה? איפה ההיסטוריה המפוארת? היכן האבירים על הסוסים? ומה עם הנופים? והתרבות? שום דבר מכל זה. אכזבה כבר אמרנו?
Comments