top of page

 הדרישה: תרגשו אותי בבקשה

IMG_9364.jpeg

מסדרון לייזר מפתיע בביתן הסעודי

החלום של כל יזם שבונה מרכז מבקרים הוא שכל אחד שיבקר במקום יצא ממנו עם רושם וחוויה בלתי נשכחת.

כדי ליצור חוויה משמעותית אנחנו צריכים ליצור שורה של אלמנטים שקשורים לעולמות תוכן שונים – מידע, ידע, הנאה / כייף, והפעלת מנגנון הרגש.

כבר הזדמן לי לקרוא תסריטים רבים ותוכניות של מרכזי מבקרים שבהם נכתב: סיפור מרגש, חוויה מרגשת, מיצג מרגש וכדומה.

לא משנה כמה פעמים נכתוב על התוכן שהוא מרגש – זה עדיין לא יהפוך אותו למרגש..

רגש נוצר מהזדהות עם דמויות בתוך סיפור. זה יכול להיות גיבורים של ספר טוב, או דמויות בתוך סרט. 

טכנולוגיה אינה מרגשת (אלא אם אתה פריק של טכנולוגיה..), ואינפורמציה – מעניינת וחשובה ככל שתהיה – גם היא אינה מרגשת. אפילו צילומים של תפילה בבית כנסת, שאמנם יכולים לרגש חלק מהצופים, אינם נכללים בקטגוריה של יצירת תוכן מרגש.

באחד ממרכזי המבקרים שבהקמתו אני משמש כיועץ, הציגו לפני תסריט של המיצג המרכזי שעוסק בהיסטוריה של העם היהודי, כשבמהלך התסריט נכתבו בהזדמנויות שונות הטיות שונות של המילה ׳מרגש׳. 

כאמור – היסטוריה יכולה לרגש היסטוריונים, אבל כדי לרגש את המבקר מן השורה, צריך לבנות סיפור עם עלילה, עם גיבורים שעוברים אתגרים ומשברים, מתגברים עליהם ויוצרים הזדהות של הצופים. ישנם כללים ברורים של כתיבת תסריט, וכאשר נצמדים לפורמט – אפשר לרגש את הצופים.

אם הצלחנו לרגש את המבקרים, יש סיכוי שהם גם יתחברו לתוכן של המרכז, ואפילו יזכרו את המידע שרצינו להעביר אליהם. כשהמבקר מתרגש הלב נפתח והראש זוכר והמסר עובר.

bottom of page