כל מרכז מבקרים מוקם סביב סיפור או נושא מוביל. זה יכול להיות ההיסטוריה של גדרה או של כפר יונה, הסיפור של הבילויי״ם, או מרכז מבקרים על האנרגיה הירוקה שכובשת את העולם.
אחד האתגרים שעומדים בפני מתכנני מרכזי מבקרים שונים הוא כיצד להתמודד עם נושא שאינו מצוי בקונצנזוס, או אפילו נמצא במחלוקת בין חלקים שונים בציבור.
שם המשחק – מורכבות ולא חד-ממדיות
כששי אגסי הקים את ׳מקום טוב יותר׳ (Better Place) וגייס את ההון הראשונים של 200 מיליון דולר ב-2007, נראה היה שהעולם כולו עומד בפני פריצת דרך טכנולוגית שתשנה את תעשיית הרכב כולה. קצת יותר משנתיים מאוחר יותר כבר נפתח בגלילות מרכז מבקרים חדשני שמטרתו היתה לחשוף בפני הציבור את הפלא הטכנולוגי. המרכז היה תצוגת תכלית מרשימה של החידוש שיכבוש העולם, תוך שימוש בטכנולוגיות תצוגה מתקדמות, סרטים וחוויות שונות.
הסוף של Better Place כבר ידוע לנו – התרסקות של החברה ובקשה למינוי של מפרק ב-2013.
אבל מה צריך לעשות פרויקטור של מרכז מבקרים שלא לגמרי מאמין במוצר או בסיפור שאותו הוא צריך לספר?
אופציה אחת היא לקחת את הרגליים ולהימנע מהפרויקט – וזה גם בסדר, ואני אפילו מכיר מישהו שהיה עובד מאאווד בכיר ב-Better Place שלא האמין בפרויקט ולכן עזב אותו עוד הרבה לפני שכל העסק התמוטט ונמכר במחיר ששיקף 1.5% מההשקעה בו.
אבל כשמקימים מרכז מבקרים, ישנה אופציה נוספת – שהיא אולי מורכבת יותר מצד אחד, אבל היא אמיתית יותר ובסופו של יום גם תדבר לליבם של המבקרים.
קראתי לאחרונה ספר מרתק של ברנט פינווידיק – ׳חוק שלוש הדקות׳ שמלמד כיצד לכתוב את הפיץ׳ או המצגת המושלמים. בין שאר התובנות המצוינות שהספר מציע, הוא מדבר על כך שכל אדם שכותב מצגת חושב לעצמו שלמרות שהוא יודע מהי נקודת התורפה של הפרויקט, הוא מקווה שהוא לא יישאל על נקודת התורפה על ידי האנשים שבפניהם הוא מציג.
ההצעה המהפכנית של ברנט היא לא להתעלם מנקודות התורפה, אלא דווקא לחשוף אותן ולשתף את הצופה/ מבקר/ מאזין/ משקיע, וכך להפוך אותו לשותף באתגרים ולחלק מהצוות שמחפש את הפתרונות הטובים ביותר לאתגרים.
כאשר מקימים מרכז מבקרים שהנושא שלו שנוי במחלוקת, נראה לי שהצגה חד-צדדית של היתרונות של המערכת או הטכנולוגיה או החברה – אמנם נראית מרשימה במבט ראשון, אבל היא גורמת למבקר לשאול את השאלות הטובות ולהישאר עם התהיות שלו לגבי האמינות של המקום.
דווקא חשיפה של האמת האובייקטיבית המלאה, שכוללת גם שאלות ותהיות, מאפשרת למבקרים להתחבר לנושא של מרכז המבקרים, להבין טוב יותר את הפתרונות הטכנולוגיים שהוא מציע, ואולי אפילו להיות שותף למחשבות על פתרונות אפשריים לאתגרים שעדיין קיימים.
משפט העם – הצגה טובה של מחלוקות
אחד המרכזים שמתמודד בצורה טובה עם נושאים השנויים במחלוקת הוא ׳משפט העם׳ בשדה בוקר. מרכז מבקרים הוקם על שפת המצוק של נחל צין, ומטרתו היא לספר את הסיפור של בן גוריון והקמת המדינה.
המקימים של המרכז בחרו שלא להתעלם מהמחלוקות שקשורות לדמותו של בן גוריון, ויצרו סדרה של סרטים שמראים בית משפט דמיוני שבו בן גוריון עומד היום לדין בפני בית משפט על החלטות שונות שקיבל במהלך שנות הקמת המדינה. קהל המבקרים נחשף לדעות השונות ולאנשים שפעלו שאותן תקופות בצורה הומוריסטית ולעיתים גם מרגשת תחת ידיה של הבמאית המוכשרת נגה ביח, וחברת ההפקה ׳פאוזה בית הפקות׳.
הצגת דמותו של בן גוריון כבן אדם שקיבל החלטות אנושיות שאפשר להתווכח עליהן, מאפשרת לימוד וחיבור לסיפורים ההיסטוריים והבנה של המורכבות וההשלכות של אותן החלטות שהובילו את המדינה למקום שבו אנחנו נמצאים היום.
גם מרכז מבקרים שעוסק במכוניות חשמליות, או אנרגיה ירוקה, או כל טכנולוגיה אחרת, יכול להציג את הסיפור בצורה מורכבת ולא חד-ממדית, וכך לזכות בתשומת לב וחיבור של קהל המבקרים שגם ילמד ויבין את הנושא טוב יותר, גם יתחבר יותר לחברה שמובילה את הפרויקט, וגם ייצא מהביקור במרכז בידיעה שהעולם הוא מורכב מאתגר ומרתק כאחת.
׳משפט העם׳ - בן גוריון יוצא בן אדם מורכב, והמבקר מרוויח את הסיפור
Comments